How I Tricked My Brain To Like Doing Hard Things (dopamine detox)

How I Tricked My Brain To Like Doing Hard Things (dopamine detox)

SUBTITLE'S INFO:

Language: IW

Type: Human

Number of phrases: 231

Number of words: 2033

Number of symbols: 9263

DOWNLOAD SUBTITLES:

DOWNLOAD AUDIO AND VIDEO:

SUBTITLES:

Subtitles prepared by human
00:07
בטח אין לכם בעיה לשחק במשחקי וידאו או לגלוש ברשתות החברתיות בטלפון שלכם. למעשה אין לי ספק בכך שתוכלו לשבת מול מסך ולעשות את שתי הפעילויות האלו למשך שעתיים, או אפילו יותר מבלי לצאת מריכוז. אבל מה לגבי חצי שעה של למידה? זה יכול להיות יותר מדי קשה. מה לגבי לעבוד על העסק הצדדי שלכם למשך עוד שעה? לא נשמע מושך במיוחד. אפילו שאתה יודע שללמוד, להתאמן, לבנות עסק, או משהו פרודוקטיבי באותה מידה, ייתן לכם יותר תועלת בטווח הרחוק, עדיין תעדיפו לצפות בטלוויזיה, לשחק במשחקי וידאו ולגלוש ברשתות החברתיות. אפשר להגיד שזה מובן למה. פעילות אחת קלה ולא דורשת יותר מדי מאמץ, ואילו הפעילות האחרת קשה ודורשת ממכם מחויבות. אבל לחלק מהאנשים אין בעיה ללמוד, להתאמן, או לעבוד על הפרויקטים שלהם, באופן קבוע. מה שמעורר את השאלה: למה לחלק מהאנשים יש יותר מוטיבציה להתמודד עם דברים קשים?
01:11
והאם יש דרך לגרום לעשיית דברים קשים - בצורה קלה? בכדי לענות על שאלה זו, אנו צריכים להסתכל על המוליך העצבּי הבא: דופמין. דופמין לרוב נחשבת למולקולה של הנאה. אבל זה לא בדיוק מה שזה עושה. דופמין זה מה שגורם לנו להשתוקק לדברים. וזו התשוקה הזו שנותנת לנו מוטיבציה לקום ולעשות דברים. אם אתם לא בטוחים עד כמה עוצמתי הוא דופמין, תנו לי להציג בפניכם לכמה ניסויים שמדעני מוח ביצעו על חולדות. החוקרים השתילו אלקטרודות במוחות החולדות. בכל פעם שהחולדה משכה בידית, החוקרים עוררו את מערכת התגמול במוח שלה. התוצאה הייתה שהחולדות פיתחו תאווה כל כך חזקה כך שהמשיכו למשוך בידית שוב ושוב למשך שעות. החולדות סירבו לאכול או אפילו לישון הן היו רק ממשיכות ללחוץ על הידית עד שמתו מאפיסת כוחות. אבל אז התהליך התהפך. החוקרים חסמו את שחרור הדופמין במרכז התגמול של המוח. כתוצאה מכך, החולדות נהיו כל כך חסרות כוח כך שאפילו לקום ולשתות מים
02:14
לא היה שווה את המאמץ. הן לא אכלו. הן לא רצו להזדווג. הן לא חשקו בשום דבר בכלל. אפשר לומר שהחולדות איבדו כל רצון לחיות. עם זאת, אם היו שמים מזון ישירות בפה שלהן, החולדות היו אוכלות ונהנות מהאוכל. פשוט לא היה להן מוטיבציה כדי לקום ולעשות זאת בעצמן. הייתם חושבים שזה צמא או רעב שמניעים אותנו להשיג מזון או מים. אבל יש גם דופמין שמהווה מרכיב חשוב כאן. הניסויים הללו עשויים להיות מקרים קיצוניים. אבל אתם יכולים לראות תופעות דומות של דופמין על בני אדם ובחיי היומיום שלנו. למעשה, המוח שלכם מפתח סדרי עדיפויות במידה רבה על בסיס כמה דופמין הוא מצפה לקבל. אם פעילות מסוימת משחררת מעט מדי דופמין, לא יהיה לכם מספיק מוטיבציה לעשות אותה. אבל אם פעילות מסוימת משחררת כמות גדולה של דופמין, תהיה לכם מוטיבציה לחזור עליה, שוב ושוב. אז אילו התנהגויות משחררות דופמין? כל פעילות שבה אתם מצפים לתגמול פוטנציאלי, משחררת את זה. אבל אם אתם יודעים שלא יהיו תגמולים מידיים מהפעילות, המוח שלכם לא ישחרר את זה.
03:18
לדוגמה, לפני שאתה אוכל מזון מנחם, המוח שלכם משחרר דופמין, כי אתם מצפים שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב. אפילו אם זה בפועל גורם לכם להרגיש יותר גרוע. זה מכיוון שלמוח שלכם לא אכפת בכלל אם הפעילות המרובה בדופמין מזיקה לכם. הוא רק רוצה עוד מזה. דוגמה סטראוטיפית תהיה מישהו שהוא מכור לסמים. הוא יודע שמה שהוא עושה לא טוב בשבילו. אבל כל מה שהוא רוצה זה לקבל עוד מאותו סם. חוץ מלגרום לכם להתמסטל, קוקאין והרואין משחררים כמויות לא טבעיות של דופמין, מה שבתמורה גורם לכם להשתוקק להם אפילו יותר. כמובן שיש לציין שכמעט כל דבר משחרר כמות כלשהי של דופמין. אפילו שתיית מים כשאתם צמאים. אבל השחרור הכי גדול של דופמין קורה כשאתם מתוגמלים באופן אקראי. דוגמה אחת לכך היא משחק במכונת מזל בקזינו. אפילו אם רק הפסדתם כסף עד לאותה נקודה, בסופו של דבר אתם תצפו לקבל פרס יותר גדול. אתם פשוט לא יודעים מתי זה יכול לקרות. ובחברה הדיגיטלית של היום, אנחנו מציפים את המוחות שלנו בכמויות גבוהות באופן לא טבעי של דופמין ברמה יומיומית, אפילו אם אנחנו לא
04:23
מודעים לכך. דוגמאות לפעילויות עם רמת דופמין גבוהה כוללות: גלישה ברשתות החברתיות, משחק במשחקי וידאו, צפייה בפורנוגרפיה, וכו'. אנחנו מצפים למעין תגמול בכל אחת מהפעילויות הללו. זה למה אנחנו כל הזמן בודקים את הטלפון שלנו. אנחנו מצפים לקבל הודעה או התראה אחרת כלשהי. ואנחנו יודעים שבסופו של דבר אנחנו נקבל אותה. אנחנו הופכים להיות כמו החולדות שמושכות בידית, מנסים לקבל מנת דופמין חדשה. וייתכן שתחשבו "אז מה?" "זה לא שזה פוגע בי באיזושהי צורה." אבל אתם טועים. לגוף שלנו יש מערכת ביולוגית שנקראת הומאוסטאזיס. כלומר, הגוף שלנו מעדיף לשמור על מצבים פיזיים וכימיים פנימיים ברמה מאוזנת. בכל פעם שחוסר איזון מתרחש, הגוף שלנו מסתגל לכך. תנו לי לתת לכם דוגמה: כאשר קר בחוץ, טמפרטורת הגוף שלנו יורדת. וכתוצאה מכך, אנחנו מתחילים לרעוד ולייצר חום ולחמם את הגוף. עם זאת כאשר חם בחוץ, טמפרטורת הגוף שלנו עולה,
05:26
ואנחנו מתחילים להזיע כדי להוציא את החום הזה. בעיקרון הגוף שלנו מחפש לשמור על טמפרטורה של בערך 37 מעלות צלזיוס או 98 מעלות פרנהייט, ויהי מה. אבל יש עוד דרך בה הומאוסטאזיס באה לידי ביטוי. וזה באמצעות סיבולת. לדוגמה, מישהו שלעתים רחוקות שותה אלכוהול, ישתכר ממש מהר. אבל מישהו ששותה באופן קבוע, יצטרך לשתות יותר אלכוהול, כי הגוף שלו פיתח סיבולת לזה. בעיקרון זה דורש יותר ויותר אלכוהול בכדי לגרום לו להשתכר, כי הוא נהיה פחות רגיש לתופעות של זה. וזה לא שונה בהרבה מדופמין. הגוף שלכם מנסה לשמור על הומאוסטאזיס, אז הוא מווסת את קולטני הדופמין שלכם. בעיקרון המוח שלכם מתרגל לרמות גבוהות של דופמין והרמות האלו נהיות הנורמה החדשה שלכם. לכן אתם מפתחים סיבולת לדופמין. זו יכולה להיות בעיה גדולה, כי הדברים שלא נותנים לכם דופמין ברמה מספקת, לא מעניינים אתכם יותר. וזה הרבה יותר קשה להניע את עצמך לעשות אותם. הם מרגישים משעממים ופחות כיפים, כי הם לא משחררים מספיק דופמין, בהשוואה
06:30
לדברים שכן משחררים את זה בכמויות גבוהות. זאת הסיבה שאנשים נוטים להעדיף לשחק במשחקי וידאו או לגלוש באינטרנט, לעומת ללמוד או לעבוד על העסק שלהם. משחקי וידאו גורמים לנו להרגיש טוב ונוח, כי הם משחררים הרבה דופמין. למרבה הצער דברים כמו עבודה קשה או קריאה, משחררת את זה בכמויות יותר נמוכות. זו אחת הסיבות שמכורים לסמים מנסים להפסיק, מתקשים להסתגל לחיים רגילים. הם נהיים כמו החולדות האלו מהניסויים ממקודם שאין להן מוטיבציה לעשות שום דבר אם לא משתחרר מספיק דופמין. וזה לא רק מכורים לסמים. אנשים שמכורים למשחקי וידאו, מדיה חברתית או פורנוגרפיה באינטרנט, חווים את אותו הדבר. ברגע שרמת הדופמין שלהם מגיעה לרמה גבוהה מדי, הם פשוט לא מסוגלים להנות מפעילויות שמשחררות רמה נמוכה של דופמין. מה שמעלה את השאלה: האם יש משהו שאפשר לעשות כדי למנוע את זה? התשובה היא שאתם צריכים לבצע טיהור מדופמין. בשלב זה כנראה כבר עלה בראשכם איך טיהור מדופמין הולך להיראות.
07:34
מה שאתם הולכים לעשות זה להקדיש יום, שבו תימנעו מכל הפעילויות המגרות ברמה גבוהה. אתם הולכים להפסיק להציף את המוח שלכם בכמויות גבוהות של דופמין ואתם הולכים לתת לקולטני הדופמין שלכם להחלים. רק הצהרה: אם אתם סובלים מהתמכרות לסמים, אז אני מציע שתחפשו סיוע מקצועי, כי כנראה נוצרה אצלכם תלות פיזיולוגית ופסיכולוגית. ואני לא רוצה שאתם תחוו תסמיני גמילה קיצוניים כלשהם. כעת, בחזרה לגמילה. למשך יום שלם אתם תנסו כמה שפחות להנות. אתם לא תשתמשו באינטרנט, או בכל טכנולוגיה כמו הטלפון או המחשב שלכם. אתם לא יכולים להאזין למוזיקה, אתם לא יכולים לאונן או לאכול מזון מהיר. למעשה אתם הולכים להסיר כל מקור של הנאה חיצונית למשך כל היום. אתם הולכים לאמץ את השעמום. ותסמכו עליי, יהיה הרבה שעמום. עם זאת אתם יכולים לעשות את הדברים הבאים: לצאת להליכה, לעשות מדיטציה, ולהתבודד עם מחשבותיכם,
08:35
להרהר על החיים שלכם ועל היעדים שלכם, לרשום רעיונות שעולים בראשכם, לא במחשב או בטלפון שלכם, אלא על חתיכת נייר. כל זה עשוי להיראות די קשוח, אבל אם אתם רוצים תוצאות משמעותיות ואתם רוצים אותן מהר, אתם צריכים להיות מסוגלים לקחת צעד גדול. ייתכן ותשאלו את עצמכם: למה שזה בכלל יעבוד? אתם יכולים לחשוב על זה באופן הבא: נגיד שאתם אוכלים כל ארוחה וארוחה במסעדה הכי טובה בעיר שלכם. כתוצאה מכך, מה שקורה זה שהארוחות המפוארות האלו נהיות ה"רגיל" החדש שלכם. אם מישהו היה מציע לכם קערה פשוטה של אורז, כנראה הייתם מסרבים. זה פשוט לא טעים כמו הארוחה הרגילה שלכם. אבל אם אתם לפתע תמצאו את עצמכם תקועים על אי בודד, ואתם גוועים מרעב, פתאום קערת האורז הפשוטה הזו נראית לא רע. וזה מה שהטיהור מדופמין עושה. זה מרעיב אותך מכל ההנאה שאתה בדרך כלל מקבל, ובתמורה, זה הופך את אותן הפעילויות שפחות מספקות, ליותר נחשקות. בפשטות: גמילה מדופמין עובדת כי אתם נהיים כל כך משועממים, כך שדברים משעממים נהיים
09:39
יותר מהנים. אם אתם לא רוצים לנקוט בפעולה כזו קיצונית ולהרעיב את עצמכם מכל הנאה, אתם יכולים לבצע גמילה יותר קלה. אתם הולכים לבחור יום אחד בשבוע, בו אתם הולכים להימנע לחלוטין מאחת מבין כל הפעילויות שמשחררות הרבה דופמין. כל פעילות שתבחרו. אולי מלבדוק את הטלפון שלכם כל הזמן, מלשחק משחקי וידאו על המחשב, צפיית רצף (בינג'), אכילת מזון מהיר, צפייה בפורנוגרפיה, לא משנה מה. ומעכשיו, כל שבוע למשך יום שלם, אתם הולכים להימנע מהפעילות הזאת. אתם עדיין יכולים לעשות דברים אחרים, אבל הפעילות שנבחרה מחוץ לתחום. כן, אתם תרגישו מעט משועממים, אבל זו המטרה. אתם רוצים לתת לקולטני הדופמין שלכם להחלים מכמות הדופמין הלא טבעית שמציפה את המוח שלכם. ושעמום הולך להניע אתכם לעשות דברים אחרים באותו יום. דברים שאתם בדרך כלל דוחים לאחר כך, כי הם לא משחררים מספיק דופמין. ובזכות השעמום, יהיה לכם קל יותר לעשות אותם. כמובן שהימנעות מפעילויות עם המרובות דופמין מדי פעם זה טוב,
10:39
אבל באופן אידאלי כדאי לכם להימנע לגמרי מפעילויות שכאלו, או לפחות עד כמה שאפשר. במקום זאת, אתם רוצים לקשר יותר דופמין לדברים שבפועל מביאים לכם תועלת. בנוסף, מה שגיליתי זה שהפעילויות הנוכחיות שלכם המרובות בדופמין, יכולות לשרת אתכם בתור תמריץ להתמיד באותן פעילויות שמפיקות לכם תועלת לטווח הרחוק. במילים אחרות, אפשר להשתמש בפעילות המרובת דופמין כתגמול עבור השלמת העבודה הקשה. וזה בדיוק מה שאני עושה בעצמי. אני עוקב אחר כל העבודה הקשה, המעטה בדופמין, שאני עושה. מנקה את הדירה, מתאמן על הפסנתר, קורא ספרים, עושה אימון כלשהו, יוצר את הסרטונים האלה, וכו'. אחרי שאני מצליח לסיים כמות מסוימת של עבודה, אני מתגמל את עצמי בכמות מסוימת של פעילות המרובה בדופמין בסוף היום. מילות המפתח כאן הן: אחרי, ובסוף היום. אם אני מתענג בפעילות המרובה בדופמין תחילה, אז לא יהיה לי חשק לעשות את העבודה המעטה בדופמין. אני פשוט לא הולך להיות עם מספיק מוטיבציה. אז אני תמיד מתחיל עם הדברים הקשים, ורק אז אני מרשה לעצמי להתפנות לפעילויות
11:41
המרובות בדופמין. לדוגמה: עבור כל שעה של עבודה מעטת דופמין, אני מתגמל את עצמי ב15 דקות של פעילות מרובת דופמין בסוף היום. כלומר עבור 8 שעות של מעט דופמין, אני נותן לעצמי בערך שעתיים של פעילות מרובת דופמין. כמובן, זה בפרופורציה שלי. אתם יכולים לשנות את זה לטעמכם. בנוסף יש לציין שאם אתם מכורים למשהו שפוגע לכם בבריאות, אז אתם לא רוצים להחשיב את הדברים האלה לתגמול. במקום זאת תמצאו תגמול אחר, שלא פוגע בכם באותה מידה. כזה שאתם עדיין תחשיבו כשווה את המאמץ. ואם אתם תוהים מהי ההנאה שלי, זה האינטרנט. אני יכול לאבד את עצמי בקלות למשך שעות מבלי לעשות שום דבר אחר. וזאת הסיבה שיש לי את הבקרה הזו. זה כדי שאני אוכל לשלוט בהתמכרות שלי. אבל שלא תטעו, אפילו עם הבקרה הזו, אני עדיין מתכנן ימים בהם אני נמנע מפעילויות המרובות בדופמין באופן מוחלט. כדי לסכם את הסרטון, אני רוצה להגיד שזה אפשרי להפוך עשיית דברים קשים
12:41
להרגיש קלה. אבל כשהמוח שלך מקבל יותר מדי דופמין כל הזמן, אתה לא תהיה כה נרגש לגבי לעבוד על משהו שלא משחרר כמות רבה מזה. לכן אולי תרצו להגביל את השימוש בטלפון ובמחשב שלכם, ביחד עם פעילויות מרובות דופמין אחרות. ואני יכול להגיד לכם שזה לגמרי שווה את זה. אז אם יש לכם בעיות מוטיבציה, התחילו בגמילת המוח שלכם מדופמין בהקדם האפשרי. הפרידו את עצמכם מהפעילויות המשחררות כמויות לא טבעיות של דופמין, או לפחות תחשפו את עצמכם אליהן בתכיפות הרבה יותר נמוכה. רק אז פעילויות נורמליות, יומיומיות, מעטות בדופמין, יהפכו למלהיבות יותר ואתם תהיו מסוגלים לעשותם למשך יותר זמן. כולנו מכורים לדופמין במידה מסוימת. וזה דבר טוב, מפני שדופמין מניע אותנו להשיג את היעדים שלנו ולשפר את עצמנו. אבל זה להחלטתכם מאיפה אתם הולכים להשיג את הדופמין שלכם. האם אתם הולכים להשיג את זה מדברים שלא מפיקים לכם תועלת? או שאתם הולכים להשיג את זה מעבודה על השגת היעדים שלכם לטווח הרחוק? הבחירה בידיכם. אם אהבתם את הסרטון, אני מאוד אעריך אם תקישו בעדינות על כפתור ה-Like.
13:42
זה עוזר לערוץ שלי המון, כשהאלגוריתם העצמתי של יוטיוב רואה את האנשים שאוהבים את סוג הסרטונים הזה וזה מראה את התוכן שלי לקהל יותר נרחב. זה נותן לעוד אנשים להתחיל לשפר את חייהם. כמו תמיד, תודה על הצפייה, ואני מקווה שהסרטון הזה עשה אתכם יותר טובים מאתמול.

DOWNLOAD SUBTITLES: